אחת השאלות שאני שומעת הכי הרבה היא: "אבל את באמת חושבת שאני יכולה להפסיק את הכאב שלי?" והתשובה שלי היא תמיד – כן. כן, כי ראיתי את זה שוב ושוב. הכאב הוא לא גזירת גורל. הוא לא אומר עלייך כלום. הוא פשוט הדרך של הגוף לומר: "משהו עמוק בפנים צריך הקשבה."
רבות מהנשים שפונות אליי מתמודדות עם כאבים באגן – כאבים ביחסי מין, בזמן מחזור, או פשוט תחושת נוכחות מכאיבה באזור הזה. חשוב לדעת: הרחם, השחלות, שלפוחית השתן ושרירי רצפת האגן – כל אלו שוכנים באגן שלך. וכשכואב שם, זה לא רק עניין פיזיולוגי. לעיתים קרובות זה עומס רגשי, צורך בגבולות, או תחושת אובדן שליטה. בסדנאות שאני מעבירה, אנחנו לומדות להקשיב לאגן, ולעזור לו לחזור להיות בית בטוח.
אז איך מתחילים לרפא? הנה ארבעה צעדים פשוטים, אבל רבי עוצמה:
1. להבין שהכאב ניתן לריפויזה נשמע אולי מובן מאליו, אבל האמונה הזו היא המפתח הראשון. כל עוד את מאמינה שהכאב שלך נובע מנזק בלתי הפיך – את משאירה את עצמך תקועה. החדשות הטובות הן שכאב כרוני, בניגוד לכאב אקוטי, נובע פעמים רבות ממערכת עצבים רגישה ומופעלת מדי – לא מנזק ממשי ברקמה. זו לא אשליה – זה מוח שמאותת כאב שוב ושוב, אפילו כשהגוף כשלעצמו בסדר.
2. לשאול: מה אני מרגישה עכשיו?במקום לשאול "למה כואב לי?" – שאלי "מה אני מרגישה עכשיו?" הרגע הזה, כאן ועכשיו. אולי זה פחד, אולי בדידות, אולי תסכול. הכאב רוצה שתשימי לב לרגש שאת לא רוצה להרגיש. זה נשמע פשוט, אבל זו אומנות שדורשת תרגול. וההתחלה – היא רק בלשאול.
3. תרגול יומי קצר להרגעת המערכתבחרי תרגול שמתאים לך: מדיטציה קצרה, נשימות איטיות, כתיבה ביומן רגשי, הליכה איטית בטבע, או סריקת גוף. חמש דקות ביום שבהן את מאותתת למערכת העצבים: "הכל בסדר, אני כאן, אני נוכחת." ככל שהמערכת תתחיל להרגיש בטוחה, כך פחות כאב יישלח.
4. לזכור שזה תהליך, לא קסםאני נזכרת במטופלת שסבלה ממיגרנות קשות כמעט עשור. היא עברה את כל המסלול – נוירולוגים, תרופות, דיאטות. אבל כלום לא עבד. רק כשהתחלנו לזהות יחד את הלחצים הנפשיים שהיא סוחבת – הדחף להצטיין, הפחד לאכזב – ולתת להם מקום בעזרת כתיבה, נשימה ומודעות – המיגרנות פחתו. בהתחלה פעם בשבוע, אחר כך פעם בחודש, ולבסוף נעלמו. היא הפסיקה לקחת תרופות, חזרה לעבוד, ובעיקר – חזרה לחיות.
המסר שלי אלייך הוא פשוט: את לא תקועה. את לא מקולקלת. ואת לא צריכה לחיות עם הכאב הזה לנצח. יש דרך לצאת ממנו. היא לא תמיד קלה, אבל היא אפשרית, אמיתית, ומבוססת על מה שהגוף שלך יודע לעשות הכי טוב – לרפא את עצמו, כשהוא מרגיש בטוח ומובן.
הכאב אולי איתך עכשיו – אבל הוא לא את. הוא סימן. והוא יכול גם לעבור.
